בריאה

 

עַכְשָׁו בָּא הַזְּמַן לַחְזֹר אֶל הָרִיק הַגָּדוֹל.

אוֹדִיסֵאָה אַחַת תַּמָּה.

אַחַת חֲדָשָׁה רַק מַתְחִילָה.

הֱיוּ שָׁלוֹם, יְלָדִים מֻפְלָאִים.

הַמְּשִׂימָה כָּאן נִסְתַּיְּמָה.

 

אֲנָשַׁי כְּבָר עָזְבוּ מִזְּמַן,

מִפְעֲלֵי הַמּוֹפֵת כְּבָר אֵינָם.

הַמְּלָאכָה הֻשְׁלְמָה.

הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא עַתָּה שֶׁלָּכֶם.

 

יֵשׁ בּוֹ כָּל שֶׁדָּרוּשׁ

כְּדֵי שֶׁתּוּכְלוּ לְגַלּוֹת מֵחָדָשׁ

אֶת מָה שֶׁנִּטְמַן עָמֹק בִּפְנִים.

מַסָּע אָרֹךְ מַמְתִּין לָכֶם,

אַךְ בְּתֻמּוֹ,

לְאַחַר שֶׁיָּקוּמוּ וְיִפְּלוּ מִגְדָּלִים וְעָרִים,

לְאַחַר שֶׁיֻּכְתְּרוּ וְיוּבְסוּ מְלָכִים וּמְלָכוֹת,

לְאַחַר שֶׁדַּמְכֶם יִשָּׁפֵךְ בַּקְּרָבוֹת עַל צֶלַע הָהָר,

בְּתֻמּוֹ שֶׁל הַמַּסָּע

תֵּדְעוּ מָה אַתֶּם בֶּאֱמֶת.

 

טֶרֶם נֵלֵךְ שְׁנוֹת אוֹר מִן הָאָרֶץ,

שָׁלוֹשׁ סְפִירוֹת לַמַּסָּע הָעוֹמֵד לִפְנֵיכֶם.

אִם תַּהֲגוּ בָּהֶן, תֵּקַל עֲלֵיכֶם הַדֶּרֶךְ,

וְתִמְצְאוּ כִּי אֵינְכֶם לְבַד כְּפִי שֶׁחֲשַׁבְתֶּם.

 

הָאֱמוּנָה

הִיא לֶהָבָה בּוֹעֶרֶת בָּאֲפֵלָה שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

הִיא תְּאַפְשֵׁר לַעֲמֹד

גַּם בְּמָה שֶׁהַגּוּף אֵינֶנּוּ יָכוֹל.

לַחְזוֹת בְּיָפְיוֹ שֶׁל הַמַּסָּע

עַד שֶׁתּוּכְלוּ לְהָבִינוֹ.

הַקְשִׁיבוּ לְקוֹלָהּ הַפְּנִימִי,

שֶׁגַּם אִם אֵין שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ כְּלָל,  

זֶהוּ הַנַּחְשׁוֹל הַמֵּנִיעַ אֶת הַקּוֹסְמוֹס.

 

הָאַהֲבָה

הִיא שְׂפָתָם שֶׁל בְּנֵי שְׁבִיל הֶחָלָב.

בַּבְּדִידוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁל עוֹלַמְכֶם,

חַפְּשׂוּ בָּרָקִיעַ אֶת הַחַמָּה הַבּוֹעֶרֶת

וְשַׁוּוּ בְּנַפְשְׁכֶם אֶת מֶרְחַקָּהּ.

אֶת קַרְנֶיהָ חָשִׁים כּוֹכְבֵי הַלֶּכֶת בְּמַסְלוּלָם.

כָּךְ גַּם קַרְנֵיכֶם פּוֹלְחוֹת אֶת לִבָּם שֶׁל אֲחֵרִים.

כָּל אָדָם הוּא שֶׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת,

בְּמֶרְכָּזָהּ שֶׁל קוֹנְסְטֵלַצְיַת אֲנָשִׁים.

 

הַתַּכְלִית

הִיא הַקְּרִיאָה הַמְּהַדְהֶדֶת בֶּחָלָל,

כְּמוֹ אוֹת מְצוּקָה הַמּוֹבִיל אֶת הַנּוֹדְדִים אֶל מְקוֹמָהּ.

אִם תֶּאֶזְרוּ אֹמֶץ לִצְעֹד בְּעִקְבוֹתֶיהָ,

תָּמִיד תֵּדְעוּ אֶת שֶׁנּוֹעַדְתֶּם לִהְיוֹת.

יֵצֶר הַנְּדוּדִים הַבּוֹעֵר בְּעַצְמוֹתֵיכֶם

אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲרֶכֶת הַהַפְעָלָה

שֶׁל שׁוֹחֲרֵי כּוֹכָבִים.

יוֹם אֶחָד

הוּא יְשִׁיבְכֶם הַבַּיְתָה.

 

כָּל הַדְּרָכִים שֶׁבָּהֶן תִּבְחֲרוּ לִפְסֹעַ,

הַרְחֵק מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁחֹר,

עָמֹק אֶל שְׂדוֹת הָאָבָק הַקּוֹסְמִי,

יוֹבִילוּ לְשָׁם.

כָּךְ תֻּכְנַן מֵרֹאשׁ.

הַמַּסָּע נִגְמָר הֵיכָן שֶׁהָאָדָם מַתְחִיל.

 

עַכְשָׁו בָּא הַזְּמַן לַחְזֹר אֶל הָרִיק הַגָּדוֹל.

הֱיוּ שָׁלוֹם, יְלָדִים מֻפְלָאִים.

הַמְּשִׂימָה כָּאן נִסְתַּיְּמָה.

הַמָּקוֹם הַזֶּה הוּא עַתָּה שֶׁלָּכֶם.

stock-vector-outline-geometric-emblem-te

"יִעוּד הוּא מָה שֶׁבָּאתָ לַעֲשׂוֹת בַּחַיִּים הָאֵלּוּ.

'מוֹרֶשֶׁת' הִיא מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּזְּמַן הַזֶּה,

כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לַאֲחֵרִים לְהַגְשִׁים אֶת יִעוּדָם"

אדם יושב עם הלבירינת.jpg

אנתולוגית סיפורים  קצרים, המתארים מפגשים עם מורי-דרך בעולם המודרני והשיעורים מעוררי ההשראה שבאמתחתם

אשה מציגה את הלבירנת.jpg

 - על הסופר מאחורי לבירינת - 

א. ווקר [שם עט], מתגורר בתל-אביב. 

יזם הייטק, סופר ומרצה בעולמות המנהיגות הטכנולוגית בעשרות חברות ברחבי העולם, שם הוא עוקב אחר המפגש המרגש בין האדם לתכלית-חייו, וההשפעה של מפגש זה על רצף ההסטוריה האנושית כולה.