הַמָּבוֹךְ

 

זְמַנִּי בָּעִיר הַגְּדוֹלָה כְּבָר קָרֵב לְסִיּוּמוֹ.

בְּיוֹם אַחֲרוֹן שֶׁל סְתָו,

בָּחַרְתִּי לְבַלּוֹת לְבַדִּי

בָּאֲחֻזָּה שֶׁהָיְתָה לִי לְבַיִת בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה.

לְצַד הַדֶּלֶת,

מִזְוָדָה אֲרוּזָה וְזוּג כַּרְטִיסֵי טִיסָה

יִשְּׂאוּ אוֹתִי בְּקָרוֹב אֶל בֵּיתִי.

 

מֵהַחַלּוֹן נִשְׁקָף מְבוֹךְ הַיֶּרֶק שֶׁל הָאֲחֻזָּה,

מִסְדְּרוֹנוֹת צְפוּפִים שֶׁל צִמְחִיָּה גְּזוּמָה בְּסֵדֶר רַב,

מוֹבִילִים, חוֹצִים, נֶעֱלָמִים.

 

אַךְ מִשֶּׁדָּרְכוּ רַגְלַי בְּחֻבּוֹ,

אִבַּדְתִּי אֶת דַּרְכִּי בִּמְהֵרָה.

קִירוֹת צִמְחִיָּה נִשְּׂאוּ מֵעָלַי,

שָׁעָה שֶׁרַגְלַי כּוֹבְשׁוֹת אֶת נְתִיב הֶחָצָץ.

שׁוּב וָשׁוּב הָיָה עָלַי לַחֲזֹר עַל צְעָדַי,

מְנַסֶּה נוֹאָשׁוֹת לִמְצֹא אֶת דַּרְכִּי חֲזָרָה.

 

עַד שֶׁלְּפֶתַע מָצָאתִי עַצְמִי בְּרַחֲבַת הַגַּן.

קִירוֹת הַיָּרָק נוֹתְרוּ מֵאֲחוֹרַי,

פְּאֵרוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם נֶחֱשַׂף כְּמוֹ בְּאִבְחָה אַחַת.

וּבְמֶרְכָּזוֹ פָּגַשְׁתִּי בַּגַּנָּן.

 

הוּא חִיֵּךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתִי.

אַךְ הָיָה זֶה חִיּוּךְ שֶׁל אָדָם שֶׁצָּפָה אֶת הַבָּאוֹת.

לְאַחַר מִכֵּן הִפְנָה אֶת גַּבּוֹ,

וְהִמְשִׁיךְ לִגְזֹם אֶת קִירוֹת הַיָּרָק.

 

"הַאִם אַתָּה יָצַרְתָּ אֶת הַמָּבוֹךְ?"

שָׁאַלְתִּי בְּעֶדְנָה.

 

"זֶהוּ אֵינֶנּוּ מָבוֹךְ, חָבֵר."

הוּא עוֹנֶה בְּלֹא לְהַפְנוֹת רֹאשׁוֹ אֵלַי.

"זֶהוּ לַבִּירִינְת!"

 

אֲנִי מַבִּיט סָבִיב.

קִירוֹת הַצִּמְחִיָּה עוֹטְפִים אֶת הַמָּקוֹם אֵלָיו בָּאתִי.

"מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין מָבוֹךְ לְלַבִּירִינְת?"

אֲנִי שׁוֹאֵל.

מְצַחְקֵק בִּמְבוּכָה.

 

הַגַּנָּן עוֹצֵר לְרֶגַע מִמְּלַאכְתּוֹ.

הוּא מְחַיֵּךְ לְעַצְמוֹ.

"הַמָּבוֹךְ מְתֻכְנָן כָּךְ

שֶׁיַּקְשֶׁה עַל הַהוֹלֵךְ בּוֹ

לִמְצֹא אֶת הַיְּצִיאָה.

מַעֲבָרָיו מַטְעִים, מִתְפַּצְּלִים

וּמוֹבִילִים סְחוֹר־סְחוֹר...

הוּא נוֹעַד לִלְכֹּד אוֹתְךָ."

 

אֲנִי תּוֹהֶה עַל דְּבָרָיו.

אַךְ הוּא לֹא יִתֵּן לִי לֶאֱבֹד שֵׁנִית.

 

"וְאִלּוּ הַלַּבִּירִינְת..."

הוּא מַמְשִׁיךְ, כְּמוֹ שָׁמַע אֶת הַלְמוּת לִבִּי,

"מְתֻכְנָן לְהָבִיאְךָ אֶל הַמֶּרְכָּז.

אֶל לִבּוֹ."

 

אֲנִי מֵבִין עַתָּה.

לֹא אָבַדְתִּי בִּמְבוֹךְ הַיָּרָק,

כִּי אִם הֻבַלְתִּי אֶל מֶרְכָּזוֹ.

אֶל הַגַּנָּן.

בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת נָחְתִּי עַל סַפְסַל הָעֵץ,

וְהַגַּנָּן פָּסַק מִמְּלַאכְתּוֹ וְהִתְיַשֵּׁב לְיָדִי.

 

"אַתָּה מֵבִין, חָבֵר?"

 

אֲנִי מְהַנְהֵן...

כָּל חַיַּי הוֹבִילוּ לְמָקוֹם זֶה.

 

"הַלַּבִּירִינְת מוֹתִיר לָנוּ סִימָנִים.

מִשְׁעוֹלֵי־דֶּרֶךְ, רְמָזִים...

הוּא רַק רוֹצֶה לְהָשִׁיבֵנוּ אֶל הַמֶּרְכָּז.

אֶל הַמָּקוֹם

בּוֹ אָנוּ בֶּאֱמֶת מְבַקְּשִׁים לִהְיוֹת.

אֶל הַלֵּב.

 

אַךְ אָנוּ...

בִּמְקוֹם לְהַקְשִׁיב לִקְרִיאָתוֹ,

אָנוּ הוֹפְכִים אוֹתוֹ

לְמָבוֹךְ."